אִם אָמַר רְאוּבֵן בִּפְנֵי עֵדִים שֶׁהוּא חַיָּיב לְשִׁמְעוֹן מָנֶה, לֹא יָעִידוּ בְּבֵית דִּין סְתָם שֶׁהוֹדָה בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא חַיָּיב לְשִׁמְעוֹן מָנֶה, אֶלָּא יֹאמְרוּ דְּבָרִים כַּהֲוָיָיתָן. לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהִיפָּטֵר בְּטַעֲנַת מְשַׁטֶּה הָיִיתִי בּוֹ, אוֹ בְּטַעֲנַת שֶׁלֹּא לְהַשְׂבִּיעַ אֶת עַצְמִי נִתְכַּוַּונְתִּי, עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ״א, וּבֵית דִּין יַבְחִינוּ הַדְּבָרִים אִם הֵם בְּעִנְיָן שֶׁיּוֹעִילוֹ טְעָנוֹת אֵלּוּ אוֹ לַאו.

הַשּׂוֹכֵר עֵדֵי שֶׁקֶר לְהוֹצִיא מָנֶה מֵרְאוּבֵן לְשִׁמְעוֹן, פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם.

הַגָּהּ: וְדַוְקָא שֶׁלֹּא הָיָה חַיָּיב לוֹ, אֲבָל אִם הָיָה חַיָּיב לוֹ רַק שֶׁאֵלּוּ הָעֵדִים הֵם שַׁקָּרִים, פָּטוּר מִדִּינֵי שָׁמַיִם אֲבָל עוֹבֵר עַל ״מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק״. וְכֵן אִם לֹא שְׂכָרָן, אֶלָּא פִּתָּה אוֹתָן בִּדְבָרִים שֶׁיָּעִידוּ שֶׁקֶר.

וְכָל זֶה בְּשׂוֹכֵר עֵדוּת שֶׁקֶר לְחַבְרֵיהּ, וְהוּא אֵינוֹ מוֹדֶה. אֲבָל אִם שָׂכַר עֵדוּת שֶׁקֶר לְעַצְמוֹ, וְהוֹצִיא מָמוֹן שֶׁלֹּא כַּדִּין, אוֹ שֶׁהַבַּעַל דִּין מוֹדֶה, חַיָּיב לְהַחֲזִיר לְהוֹצִיא הַגְּזֵילָה מִתַּחַת יָדוֹ. וְאִם הוּא אָמַר שֶׁהוּא כַּדִּין, וְהָעֵדִים מוֹדִים שֶׁהֵעִידוּ שֶׁקֶר, הָעֵדִים חַיָּיבִים לְשַׁלֵּם, כְּדִלְעֵיל סִימָן כ״ט סְעִיף ב׳ וּכְדִלְקַמָּן סִימָן ל״ח.