מכשירין
פרק ד׳

הַשּׁוֹחֶה לִשְׁתּוֹת – הַמַּיִם הָעוֹלִים בְּפִיו וּבִשְׂפָמוֹ בְּכִי יוּתַּן, בְּחָטְמוֹ וּבְרֹאשׁוֹ וּבִזְקָנוֹ אֵינָן בְּכִי יוּתַּן. הַמְמַלֵּא בְּחָבִית – הַמַּיִם הָעוֹלִים אַחֲרֶיהָ, וּבַחֶבֶל שֶׁהוּא מְכוּנָּן עַל צַוָּארָהּ, וּבַחֶבֶל שֶׁהוּא לְצָרְכָּהּ, הֲרֵי זֶה בְכִי יוּתַּן. כַּמָּה הוּא צָרְכָּהּ? רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר טֶפַח. נְתָנָהּ תַּחַת הַצִּינּוֹר, אֵינָן בְּכִי יוּתַּן.

מִי שֶׁיָּרְדוּ עָלָיו גְּשָׁמִים, אֲפִילּוּ אַב הַטּוּמְאָה, אֵינוֹ בְכִי יוּתַּן. וְאִם נִיעֵר, בְּכִי יוּתַּן. עָמַד תַּחַת הַצִּינּוֹר לְהָקֵר אוֹ לִדּוֹחַ – בְּטָמֵא טְמֵאִין, וּבְטָהוֹר בְּכִי יוּתַּן.

הַכּוֹפֶה קְעָרָה עַל הַכּוֹתֶל בִּשְׁבִיל שֶׁתּוּדַח, הֲרֵי זֶה בְּכִי יוּתַּן. אִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִלְקֶה הַכּוֹתֶל, אֵינָן בְּכִי יוּתַּן.

חָבִית שֶׁיָּרַד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יְשַׁבֵּר, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים יְעָרֶה. וּמוֹדִים שֶׁהוּא מוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וְנוֹטֵל פֵּירוֹת מִתּוֹכָהּ, וְהֵם טְהוֹרִים.

עֲרֵיבָה שֶׁיָּרַד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ, הַנִּיתָּזִין וְהַצָּפִין אֵינָן בְּכִי יוּתַּן. נְטָלָהּ לְשָׁפְכָהּ – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בְּכִי יוּתַּן, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינָן בְּכִי יוּתַּן.

הִנִּיחָהּ שֶׁיֵּרֵד הַדֶּלֶף לְתוֹכָהּ, הַנִּיתָּזִין וְהַצָּפִין – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בְּכִי יוּתַּן, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינָן בְּכִי יוּתַּן. נְטָלָהּ לְשָׁפְכָהּ, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁהֵן בְּכִי יוּתַּן.

הַמַּטְבִּיל אֶת הַכֵּלִים וְהַמְכַבֵּס אֶת כְּסוּתוֹ בִּמְעָרָה – הַמַּיִם הָעוֹלִים בְּיָדָיו בְּכִי יוּתַּן, בְּרַגְלָיו אֵינָן בְּכִי יוּתַּן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיֵּרֵד אֶלָּא אִם כֵּן נִטַּנְּפוּ רַגְלָיו, אַף הָעוֹלִין בְּרַגְלָיו בְּכִי יוּתַּן.

קוּפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה תּוּרְמוֹסִין וּנְתָנוּהָ לְתוֹךְ מִקְוֶה, מוֹשִׁיט יָדוֹ וְנוֹטֵל תּוּרְמוֹסִין מִתּוֹכָהּ וְהֵם טְהוֹרִים. הֶעֱלָם מִן הַמַּיִם – הַנּוֹגְעִים בַּקּוּפָּה טְמֵאִים, וּשְׁאָר כָּל הַתּוּרְמוֹסִים טְהוֹרִים. צְנוֹן שֶׁבַּמְּעָרָה, נִדָּה מְדִיחָתוֹ וְהוּא טָהוֹר. הֶעֱלַתּוּ כָּל שֶׁהוּא מִן הַמַּיִם, טָמֵא.

פֵּירוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ אַמַּת הַמַּיִם – פָּשַׁט מִי שֶׁהָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וּנְטָלָן, יָדָיו טְהוֹרוֹת וְהַפֵּירוֹת טְהוֹרִים. וְאִם חָשַׁב שֶׁיּוּדְחוּ יָדָיו, יָדָיו טְהוֹרוֹת וְהַפֵּירוֹת בְּכִי יוּתַּן.

קְדֵירָה שֶׁהִיא מְלֵאָה מַיִם וּנְתוּנָה לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה, וּפָשַׁט אַב הַטּוּמְאָה אֶת יָדוֹ לְתוֹכָהּ, טְמֵאָה. מַגַּע טוּמְאוֹת, טְהוֹרָה. וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין, שֶׁאֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִים אֶת שְׁאָר הַמַּשְׁקִין.

הַמְמַלֵּא בְּקִילוֹן, עַד שְׁלשָׁה יָמִים טְמֵאִין. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אִם נִגְּבוּ, מִיָּד טְהוֹרִים, וְאִם לֹא נִגְּבוּ, אֲפִילּוּ עַד שְׁלשִׁים יוֹם טְמֵאִים.

עֵצִים שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶם מַשְׁקִין וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים, אִם רַבּוּ, טְהוֹרִים. הוֹצִיאָם שֶׁיֵּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים, אַף עַל פִּי שֶׁרַבּוּ, טְמֵאִים. בָּלְעוּ מַשְׁקִים טְמֵאִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאָם שֶׁיֵּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים, טְהוֹרִין. וְלֹא יַסִּיקֵם אֶלָּא בְּיָדַיִים טְהוֹרוֹת בִּלְבַד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם הָיוּ לַחִין וְהִסִּיקָן, וְרַבּוּ הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן עַל הַמַּשְׁקִין שֶׁבָּלְעוּ, טְהוֹרִים.