פאה
פרק ה׳

גָּדִישׁ שֶׁלֹּא לוּקַּט תַּחְתָּיו, כָּל הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ הֲרֵי הוּא שֶׁל עֲנִיִּים. הָרוּחַ שֶׁפִּיזְּרָה אֶת הָעֳמָרִים, אוֹמְדִים אוֹתָהּ כַּמָּה לֶקֶט הִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן לָעֲנִיִּים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: נוֹתֵן לָעֲנִיִּים בִּכְדֵי נְפִילָה.

שִׁיבּוֹלֶת שֶׁבַּקָּצִיר וְרֹאשָׁהּ מַגִּיעַ לַקָּמָה – אִם נִקְצְרָה עִם הַקָּמָה הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאִם לַאו, הֲרֵי הִיא שֶׁל עֲנִיִּים.

שִׁיבּוֹלֶת שֶׁל לֶקֶט שֶׁנִּתְעָרְבָה בַגָּדִישׁ, מְעַשֵּׂר שִׁיבּוֹלֶת אַחַת וְנוֹתֵן לוֹ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וְכִי הֵיאַךְ הֶעָנִי הַזֶּה מַחֲלִיף דָּבָר שֶׁלֹּא בָא בִרְשׁוּתוֹ! אֶלָּא מְזַכֶּה אֶת הֶעָנִי בְּכָל הַגָּדִישׁ, וּמְעַשֵּׂר שִׁיבּוֹלֶת אַחַת וְנוֹתֵן לוֹ.

אֵין מְגַלְגְּלִין בְּטוֹפֵחַ – דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים מַתִּירִין מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר.

בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְצָרִיךְ לִיטּוֹל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי, יִטּוֹל. וּכְשֶׁיַּחֲזוֹר לְבֵיתוֹ יְשַׁלֵּם – דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עָנִי הָיָה בְאוֹתָהּ שָׁעָה.

הַמַּחֲלִיף עִם הָעֲנִיִּים – בְּשֶׁלּוֹ פָּטוּר, וּבְשֶׁל עֲנִיִּים חַיָּיב. שְׁנַיִם שֶׁקִּיבְּלוּ אֶת הַשָּׂדֶה בַּאֲרִיסוּת – זֶה נוֹתֵן לָזֶה חֶלְקוֹ מַעְשַׂר עָנִי, וְזֶה נוֹתֵן לָזֶה חֶלְקוֹ מַעְשַׂר עָנִי.

הַמְקַבֵּל שָׂדֶה לִקְצוֹר, אָסוּר בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: "שְׁלִישׁ מַה שֶּׁאַתָּה קוֹצֵר שֶׁלָּךְ", מוּתָּר בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה, וְאָסוּר בְּמַעְשַׂר עָנִי.

הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ, הַמּוֹכֵר מוּתָּר וְהַלּוֹקֵחַ אָסוּר. לֹא יִשְׂכּוֹר אָדָם אֶת הַפּוֹעֲלִים עַל מְנָת שֶׁיְּלַקֵּט בְּנוֹ אַחֲרָיו. מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הָעֲנִיִּים לִלְקוֹט, אוֹ שֶׁהוּא מַנִּיחַ אֶת אֶחָד וְאֶחָד לֹא, אוֹ שֶׁהוּא מְסַיֵּיעַ אֶת אֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִּים. עַל זֶה נֶאֱמַר "אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלִים".

הָעוֹמֶר שֶׁשְּׁכָחוּהוּ פּוֹעֲלִים וְלֹא שְׁכָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת, שְׁכָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא שְׁכָחוּהוּ פּוֹעֲלִים, עָמְדוּ עֲנִיִּים בְּפָנָיו אוֹ שֶׁחִיפּוּהוּ בְקַשׁ, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ שִׁכְחָה.

הַמְעַמֵּר לְכוֹבָעוֹת וּלְכוּמְסָאוֹת, לַחֲרָרָה וְלָעֳמָרִים, אֵין לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ וְלַגּוֹרֶן יֶשׁ לוֹ שִׁכְחָה. הַמְעַמֵּר לַגָּדִישׁ יֶשׁ לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ וְלַגּוֹרֶן אֵין לוֹ שִׁכְחָה.

זֶה הַכְּלָל: כָּל הַמְעַמֵּר לְמָקוֹם שֶׁהוּא גְמַר מְלָאכָה יֶשׁ לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ וְלַגּוֹרֶן אֵין לוֹ שִׁכְחָה. לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ גְמַר מְלָאכָה אֵין לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ וְלַגּוֹרֶן יֶשׁ לוֹ שִׁכְחָה.