חושן משפט
סימן נ״ז
דִּין שֶׁאָסוּר לְהַשְׁהוֹת שְׁטָר פָּרוּעַ

אָסוּר לְהַשְׁהוֹת שְׁטָר פָּרוּעַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְהוּא הַדִּין שְׁטָר שֶׁנִּמְחַל שִׁעְבּוּדוֹ. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַחֲזִיר שְׁטָר פָּרוּעַ, רָאוּי לְנַדּוֹתוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ. וְאֵין לוֹ לְעַכֵּב הַשְּׁטָר בִּשְׁבִיל פְּשִׁיטֵי דְּסַפְרָא.

הַגָּהּ: וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין הַלּוֶֹה נוֹתֵן שְׂכַר הַסּוֹפֵר, אֵין צָרִיךְ לְהַחֲזִיר הַשְּׁטָר, וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרָעֶנּוּ.

אֲבָל מוּתָּר לְהַשְׁהוֹת שְׁטָר שֶׁל מָנֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חֲמִשִּׁים, וְהוּא שֶׁיִּכְתּוֹב שׁוֹבָר עַל גַּבָּיו מִמַּה שֶׁנִּפְרַע, אוֹ יִכְתּוֹב שׁוֹבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְיִמְסְרֶנּוּ לַלּוֶֹה.

שְׁטָר שֶׁלָּוָה בּוֹ וּפְרָעוֹ, אֵינוֹ חוֹזֵר וְלֹוֶה בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן מ"ח. וְאִם אָמַר לוֹ הַלּוֶֹה "פָּרַעְתִּי", וְהֵשִׁיב הַמַּלְוֶה: "כֵּן הָיָה, אֲבָל הֶחֱזַרְתִּים לְךָ", הֲרֵי מוֹדֶה שֶׁנִּמְחַל שִׁעְבּוּדוֹ וְאֵינוֹ גּוֹבֶה בּוֹ. אֲבָל אִם אָמַר: "הֶחֱזַרְתִּים לְךָ שֶׁתַּחֲלִיפֵם לִי, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ הַמָּעוֹת יוֹצְאִים אֶלָּא עַל יְדֵי הַדְּחָק", הַשְּׁטָר קַיָּים.